"עבודתי היא כמו לצייר בכלים טכנולוגיים" - פאולה קראון
דיוקן עצמי הוא נפוץ בתולדות האמנות, ולרוב כרוך בהתבוננות במראה, כדי ללכוד את פני השטח אשר מועבר באופן סלקטיבי. אם איתרע מזלו, חייו הפנימיים של האמן ינצנצו מבעד לקווי דמותו החיצונית. השקפתו ודעותיו של האמן ניכרות לרוב בעבודותיו, ועל כך יש להוסיף גם את פרשנות המתבונן.
עבודתה של קראון מושרשת בכאבי ראש חזקים מהם סבלה עוד בילודתה. על גבי מסכים קעורים היא מציגה אנימציות מבוססות תצלומי דימות (MRI) של נופי מוחה – נוף פנימי. מבט אינטימי על הטופולוגיה האישית של האמנית, החושפת את עצמה מבפנים החוצה. דימויים מופשטים בקנה מידה גדול נראים כמו עולמות שמימיים של נופי כוכבים מהם האנושות התפתחה. התבוננות קרובה/עמוקה אל אותם דימויים חושפת את פעילות המוח של האמנית, המתועדת באמצעות ה-MRI. האנימציה מלווה במנגינת כינור מרגיעה שהולחנה במיוחד ליצירה זו, כפרשנות מוזיקלית לפעילות מוחה של האמנית ומחליפה את הרעש הפטישי של מכונת ה- MRI. למעשה, תוכנת מחשב הסבה את גלי פעילות המוח לגלי צליל. המוזיקה משתנה בהתאם לדימות המוחי שמוצג.
כפי שקראון מתארת, "אני רואה בהן צורות מופשטות וטופולוגיות שיכולות להיות מזעריים או ענקים כאחד". למרות שנופים לוכדים אלה מושכים את תשומת לבה, והאמנית חוקרת טופולוגיות ומפות, אין בעבודותיה סיפוריות או סמליות. הצורות הן שמעניינות אותה. עבודתה היא "רק קשר בין מה שקורה בגופנו לבין מה שקורה בעולם הגדול יותר".
Website of the artist
