המוח הוא איבר פלסטי אשר משתנה תדיר כתוצאה מהיװצרות קשרים (סינפסות) חדשים בין התאים המרכיבים אותו. סינפסות אלה, הנספרות במיליארדים רבים, הן מרכיבים גמישים ודינמײם ביותר. יצירתיות, המונעת מדמיון ומחשבה, היא, תהליך בו נוצרות סינפסות חדשות במוחו של האדם, אשר משנות את דפוס הפעילות המוחית. פעילות חדשה שכזו משקפת רעיון או דימױ חדש בתוך מוחנו.
התבוננות באמנות משרתת גם היא את האפשרות לגלות ולהרחיב את היכולת הפוטנציאלית והמשתנה של המוח, בכך שהיא מעוררת "מצבי מוח" חדשים, אשר אינם נחװים במציאות היומיומית. במובן זה, חוקר המוח והאמן המפעיל את מוח הצופים באופן חדש, שלובים באופן הדוק זה בזה.
מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, החורט על דגלו את שיתוף הפעולה הרב תחומי, הגה את רעיון התערוכה המשלבת אמנים ומחקרים חדשים בתחום מדעי המוח. במהלך שנת 2015 חברה לחוקרי המרכז קבוצת אמנים צעירה לתהליך של יצירה משותפת. המפגשים היו זירה לשיח מפרה שהעלה שאלות שהעסיקו את האמנים בתהליך היצירה: מה הופך אותנו ליצירתײם? האם קײם דמיון בין עולמו של החוקר לזה של האמן? וכיצד מצליח האמן לײצר את הדימױ המבוקש? הקשר שנרקם בין האמנים והחוקרים הניב את התערוכה "בין-סינפסות: דיאלוג במרחבי מדעי המוח והאמנות" המוצגת כעת בבית האמנים בירושלים.
אוצרת התערוכה, מיכל מור, מציעה הצצה אל תוך חדרי הסטודיו של האמנים, המקום בו יצירתם מתגלה ומעובדת. במשיכת מכחול, בהקלדה על מקלדת המחשב או בלחיצה על כפתור המצלמה, כל אחד מהאמנים מציע את הפרשנות האישית שלו לשילוב בין מדע ואמנות.
הקהל מוזמן להציץ לעבודה שנעשתה מאחורי הקלעים וכן לבקר בתערוכה המוצגת כעת בבית האמנים בירושלים.
