מיצב אינטראקטיבי של אנימציה דו-ממדית המשלבת בין אמנות לתחומי מחקר שונים. התערוכה מורכבת מארבע חממות וירטואליות בהן סביבה מגיחה ומתפתחת מפעילות "סוכנים" דיגיטאליים.
באמצעות קודים בשפת מחשב, הנסתרים מעינו של הצופה, יוצר האמן קהילה התחלתית של סוכנים-יצורים דיגיטליים שלכל אחד מהם הוגדרו כמה תכונות, מעין מטען גנטי העובר לצאצאיהם בתהליכים של זיווגים ומוטציות. התכונות מציינות את התנהגותם במרחב כגון: מהירות תנועתם, יחסם לאחרים, יחסם לחלל, אורך חייהם, צבע ואופי הקו אותם הם רושמים בסביבה. האפיון משתנה מסוכן לסוכן. ההצבה בחלל יוצרת מופע חזותי של הקובץ, המתפענח במחשב ויוצר מפגש בין הסוכנים עצמם ובינם לבין הצופים. מפגשים אלו בין הסוכנים גורמים לאוכלוסיה המקורית להתפתח וליצור סביבה חזותית דינאמית בזמן אמת. חילופי הדורות מבטיחים את התחדשות האוכלוסייה ומכתיבים את התפתחות החממה.
מצלמות המותקנות בחלל קולטות את תנועת העוברים והשבים ואת רחשי הסביבה. מידע זה הוא מקור נוסף של השפעות על פעילות הסוכנים ובתי הגידול. כך הופכים הצופים מדעת ושלא מדעת לשותפים פעילים בסביבה אינטראקטיבית על קירות ורצפת הגלריה.
המידע המשתנה, שאינו תלוי באמן, מבקש ליצור הגחה (emergence) – התחדשות ויזואלית הבאה לידי ביטוי בצבע, בצפיפות, בתנועה, בהתקבצויות ובהתרוקנות על פני השטח. אלה הם מפגשים חד-פעמיים ובלתי ניתנים לשחזור המעלים שאלות כגון האם דברים מורכבים ומאורגנים יכולים לצוץ, להגיח ולהופיע מתוך ניסוח כללים פשוטים ואינטראקציות בין פרטים מרובים. האם ניתן לייצר תנאים להתנהגויות קבוצתיות חדשות, מאורגנות ובלתי צפויות?
בחלק מהעבודות קיים מצע ראשוני בסיסי שעליו מתבססת העבודה: גוף, נוף אורבני וטקסט חומרים מהם בנויה תרבות. החומרים האלה מתכרסמים, מתפוררים ונבנים מחדש עם הופעתו של דימוי חדש, כשיד המקריות יוצרת או מכוונת לשינוי. אחריות האמן מוגבלת ליצירת סביבה ואוכלוסייה מקורית המשפיעה יחד עם העוברים ושבים על התפתחותה ועיצובה.
המיצב הוצג בחלל הגלריה ובספרייה המרכזית במקביל.
התערוכה בסיוע האוניברסיטה העברית
במסגרת מנופים – פתיחת עונת התערוכות בירושלים
